אני פותח את הדוח הזה בקביעה יסודית, שלעיתים קרובות מתפספסת בעולם ניהול העושר: ישנה תהום עמוקה בין "פרימיום" ל"יוקרה". רבים מדי בתעשייה שלנו מבלבלים בין השניים, ומאמינים ששירות מעולה ותשואות גבוהות הם פסגת השאיפות. הם טועים. שירות פרימיום עוסק בלהיות הטוב ביותר בתוך קטגוריה קיימת – הקרן עם הביצועים הגבוהים ביותר, היועץ עם התגובה המהירה ביותר. יוקרה, לעומת זאת, עוסקת ביצירת קטגוריה של אחד. היא בנויה על תרבות ייחודית, על נרטיב ועל חוויה שאין להם תחליף. בעוד שחברות רבות בישראל מציעות שירותי פרימיום ראויים להערכה, אני טוען שכמעט אף אחת מהן לא בנתה מותג יוקרה אמיתי.
כאן טמונה ההזדמנות האדירה. השוק הישראלי, הניזון מהצמיחה חסרת התקדים של "אומת הסטארט-אפ", הוא קרקע פורייה מאין כמותה להולדת מותג ניהול העושר היוקרתי הראשון בישראל. מעמד חדש זה של בעלי הון (HNWIs) הוא מתוחכם, בעל חשיבה גלובלית, ומחפש מותגים המשקפים את מסע היצירה והחדשנות האישי שלהם. הם אינם מסתפקים בטוב ביותר; הם מחפשים את האחד והיחיד.
התזה המרכזית שלי, שאותה אפרט בדוח זה, היא פשוטה אך מהפכנית: כדי לכבוש את שוק ה-HNWI הישראלי, על חברה להפסיק למכור מוצרים פיננסיים ולהתחיל לגלם פילוסופיה של עושר. הדבר דורש שבירה של חוקי השיווק המקובלים ואימוץ אסטרטגיה המושרשת בבלעדיות, בנרטיב ובערך עמוק.
האתגר וההזדמדנות נובעים מאופיו של קהל היעד החדש. העושר הישראלי החדש, שנולד מאקזיטים טכנולוגיים ומהשקעות הון סיכון, אינו "כסף ישן" מסורתי. קהל זה מורכב מיזמים ומממציאים; הם מעריכים אינטליגנציה, יעילות ואותנטיות יותר מאשר ראוותנות לשמה. לכן, מותג יוקרה שיצליח כאן לא יכול פשוט לייבא סממנים של יוקרה אירופאית קלאסית – סמלי אצולה, מסורות מעונבות או פאר מיושן. עליו ליצור נרטיב יוקרה חדש – כזה המדבר בשפת הקפדנות האינטלקטואלית, הרוח החלוצית והכוח השקט. היוקרה אינה מוצגת לראווה; היא מוכחת באמצעות התהליך, המחשבה וה"אומנות" (craft) שמאחורי השירות, מה שמהדהד עמוקות עם תפיסת עולמו של הממציא. זה לא עניין של להראות כמה אתה עשיר, אלא להוכיח כמה אתה חכם.
כדי לבנות מותג המהדהד עם קהל יעד מובחר, עלינו להבין תחילה את המניעים העמוקים המנחים אותו. לא מדובר בצרכים רציונליים, אלא בחיפוש אחר סיפוק רגשי.
המניעים האוניברסליים של תודעת השפע
בבסיסם, בעלי הון ברחבי העולם מונעים על ידי סט דומה של דחפים פסיכולוגיים:
- הצורך בייחודיות ובלעדיות: צריכת יוקרה היא דרך לבדל את עצמך מההמון. זוהי תחושת השייכות לקבוצת עילית, מועדון סגור שחברות בו אינה נגישה לכל אחד. המחסור, בין אם הוא אמיתי או מנוהל, הוא שמייצר את התשוקה.
- איתות סטטוס והערכה עצמית: מוצרי ושירותי יוקרה הם סמלים של הישגיות, הצלחה ומעמד חברתי. עבור רבים, זוהי תגמול על עבודה קשה וחיזוק לתפיסה העצמית.
- החיפוש אחר אותנטיות ונרטיב: בעלי הון אינם קונים רק שירות; הם קונים סיפור, מורשת ומערכת ערכים. הם מחפשים חוויות אמיתיות ומותגים המתיישרים עם זהותם האישית.
הפרופיל הישראלי: שילוב ייחודי של חדשנות ומסורת
על גבי המסגרת האוניברסלית הזו, עלינו להלביש את המאפיינים הייחודיים של ההקשר הישראלי:
- ארכיטיפ "אומת הסטארט-אפ": רוב בעלי ההון החדשים בישראל הם יזמים, מנהלי טכנולוגיה ומשקיעי הון סיכון. הם משכילים, מונעי נתונים ורגילים לתרבות של חדשנות, חלקם אף נמנים ברשימת 30 מתחת ל30 היוקרתית של פורבס. סביר יותר להניח שהם יתרשמו ממודל השקעות קנייני ומתוחכם מאשר ממשרד מפואר.
- תרבות פילנתרופית מתפתחת: בעוד שבעבר ישראל פיגרה מאחור, כיום צומחת תרבות חדשה של פילנתרופיה אסטרטגית, כמעט עסקית, בקרב אליטת ההייטק. מנהל עושר שמבין ומאפשר גישה זו של "השקעה חברתית" יזכה להערכה עמוקה.
- החרדה החדשה: סיכון, ניידות ומורשת: חוסר היציבות הגיאופוליטי והפנימי של השנים האחרונות יצר מניע חדש ועוצמתי: החיפוש אחר ביטחון. בעלי הון ישראלים בוחנים יותר ויותר אפשרויות של פיזור גלובלי, תושבות חלופית והגירת השקעות כ"תוכנית ב'". זוהי תפנית עמוקה ממיקוד כמעט בלעדי בשוק המקומי.
ההשלכות של תובנות פסיכולוגיות והקשריות אלו על אסטרטגיית המותג הן דרמטיות. המותג חייב להיתפס כשותף לניווט במורכבות, כשער להזדמנויות גלובליות וכנאמן למורשת בזמנים של אי-ודאות. עליו לדבר בשפת החדשנות תוך שהוא מציע הבטחה ליציבות מתמשכת.
הגל האחרון של ישראלים בעלי הון המחפשים הגירת השקעות אינו רק מגמה פיננסית; זוהי תופעה פסיכולוגית. היא מסמנת שינוי בהגדרה עצמה של "עושר". עושר אינו נמדד עוד רק בגודל התיק; הוא נמדד בחוסן, בחופש תנועה ובאופציונליות.
כתוצאה מכך, מותג ניהול עושר יוקרתי חייב להגדיר מחדש את הצעת הערך שלו. הוא אינו עוד רק מנהל נכסים, אלא אוצר של אזרחות גלובלית וספק של שקט נפשי אסטרטגי. ה"כאב" העיקרי של לקוחות אלו התפתח מ"איך אני מגדיל את העושר שלי?" ל"איך אני מגן על העושר שלי ועל עתיד משפחתי מעבר לגבולות?". מותג שממשיך לשווק את עצמו רק על בסיס מדדי ביצועים מפספס את השינוי הרגשי העמוק הזה. המותג המנצח ימקם את עצמו כפתרון לבעיה הגבוהה יותר הזו, ויציע מומחיות לא רק בשווקים, אלא במבנים גלובליים, בתושבות ובהגנה על מורשת בין-דורית. המוצר המרכזי שלו הופך להיות ביטחון בצורתו המתוחכמת ביותר.
חוקי האנטי-שיווק – המדריך שלי ליצירת תשוקה
כעת, אני רוצה להציג בפניכם את עבודתם המכוננת של ז'אן-נואל קפפרר וונסן בסטיאן, "אסטרטגיית היוקרה" (The Luxury Strategy). התובנה המרכזית שלהם היא שיוקרה אינה פועלת לפי כללי השיווק הצרכני; למעשה, היא הופכת אותם על פיהם. כדי לבנות תשוקה, יש לנהל את המחסור ולהתנגד לפיתוי של פנייה להמונים.
תרגמתי את "חוקי האנטי-שיווק" החשובים ביותר שלהם לאסטרטגיה קונקרטית עבור תחום ניהול העושר.
-
"שכחו מ'מיצוב'; יוקרה אינה השוואתית":
לעולם אל תשוו את החברה שלכם למתחרים. אתם לא "טובים יותר" מג'יי.פי מורגן; אתם פשוט, באופן ייחודי, אתם. המותג שלכם חייב להיות סופרלטיב, לא קומפרטיב.
-
"אל תרצו את רצונות לקוחותיכם":
מותג יוקרה מוביל, הוא לא עוקב. חייב להיות לכם חזון קנייני ומוצק ליצירת עושר ושימורו, ועליכם לחנך את לקוחותיכם לעליונותו. אתם המומחים; הם באים אליכם בשביל החזון שלכם, לא כדי שתגשימו את גחמותיהם.
-
"הרחיקו את הלא-נלהבים":
השיווק שלכם לא אמור לנסות לפנות לכולם. למעשה, הוא אמור לדחות בעדינות את מי שאינו מתאים. זה מחזק את הבלעדיות עבור אלה שכן מוזמנים פנימה.
-
"העלו מחירים כדי להגדיל את הביקוש":
תמחור הוא חלק מרכזי באסטרטגיית היוקרה. עמלות גבוהות אינן מחסום; הן מסנן ואות לאיכות וביטחון עילאיים. הנחות הן מחוץ לתחום.
-
"הקשו על הלקוחות לקנות":
זהו הכלל הכי פחות אינטואיטיבי. אין הכוונה לשירות גרוע. הכוונה היא ליצירת תהליך קליטה סלקטיבי ומדוקדק. רשימת המתנה, תהליך גילוי קפדני או מודל מבוסס הזמנה בלבד, כל אלה מגבירים את הערך הנתפס.
-
"המותג הוא הכוכב, לא המוצר (או הסלבריטאי)":
המיקוד צריך להיות בסיפור של החברה, בחזון המייסד, בפילוסופיה הייחודית שלה – לא בביצועים של קרן ספציפית או בחסות של ידוען. מנהל ההשקעות הראשי שלכם הוא הסלבריטאי.
כדי להפוך את התיאוריה הזו למעשית, יצרתי טבלה המשמשת כמדריך אסטרטגי מהיר. היא מציגה את הניגוד החד בין הטקטיקות הכושלות של שיווק קונבנציונלי לבין עקרונות היוקרה המוכחים, המותאמים במיוחד לעולם ניהול העושר. היא מזקקת את הטיעון המרכזי של הפרק למסגרת פעולה ברורה.
| כלל שיווק קונבנציונלי | חוק האנטי-שיווק של אסטרטגיית היוקרה | יישום בניהול עושר |
| הקשב והגב לצרכי הלקוח. | אל תרצה את רצונות לקוחותיך; הובל אותם. | במקום סקר סובלנות סיכונים גנרי, אתם מציגים אסטרטגיית שימור הון קניינית וצופה פני עתיד, ומחנכים את הלקוחות למעלותיה. הפילוסופיה שלכם היא המוצר. |
| הורד מחירים כדי להגדיל מכירות. | העלה את המחירים כדי להגביר את הביקוש. | מבנה העמלות שלכם אינו נתון למשא ומתן והוא מוצג כשיקוף של מומחיות שאין שני לה, גישה לעסקאות בלעדיות ו"דמי הכניסה" למועדון אליטיסטי. |
| שאף לנגישות רחבה. | הקשה על הלקוחות לקנות. | הטמיעו תהליך קבלת לקוחות קפדני המבוסס על ערכים משותפים, לא רק על היקף נכסים מנוהלים (AUM). רשימת המתנה או מדיניות של קבלה על בסיס הפניה בלבד מאותתת על נחשקות קיצונית. |
| השתמש בחסויות של ידוענים. | הרחק כוכבים מהפרסום שלך. | המותג הוא הכוכב. התמקדו בסיפור המייסד, במורשת החברה ובאומנות של תהליך ההשקעה שלכם. מנהל ההשקעות הראשי שלכם הוא הכוכב. |
| תקשר יתרונות ותכונות. | תקשר את אגדת המותג והסיפור שלו. | במקום חוברות על הקצאת נכסים, אתם מפיקים תוכן על עקרונות היסוד של החברה, על החזון הבין-דורי שלה, או על גישתה הייחודית לניווט משברים גלובליים. |
| התמקד בקהל היעד. | למותג יש חיים משלו; הוא אינו מוגדר על ידי לקוחותיו. | למותג שלכם יש זהות ברורה ובלתי מתפשרת. אתם מושכים לקוחות ששואפים לזהות הזו, במקום לשנות את המותג שלכם כדי להתאים לדמוגרפיה מסוימת. |
חטאי השיווק ה"זול" שגורמים נזקים
כעת, עלינו להגדיר את האויב. כשאני אומר שיווק "זול", אינני מתכוון לתקציב, אלא להשפעה: כל טקטיקה ששוחקת בלעדיות, הופכת את השירות לסחורה (קומודיטיזציה), ומאותתת על חוסר ביטחון. זוהי תפיסת עולם של מחסור, לא של שפע.
חטאי הקרדינל שיש להימנע מהם בכל מחיר
-
חטא חוסר העקביות:
שימוש במסרים, ויזואליה או טון שאינם תואמים בפלטפורמות שונות. מותג יוקרה חייב לשמור על אסתטיקה וקול אחידים באופן אובססיבי, מהאתר ועד לחתימה במייל.
-
חטא הנגישות (הנחות ומבצעים):
הצעת הנחות, "מבצעים מיוחדים" או מכירות היא הדרך המהירה ביותר להרוס תפיסת יוקרה. זה הופך מערכת יחסים לעסקה ומאותת שהמחיר הסטנדרטי שלכם מנופח.
-
חטא התקשורת הגנרית:
שימוש בשפה של שוק המוני כמו "הקצאת נכסים", "תכנון פרישה" או "תמורה". לבעלי הון יש צרכים מורכבים (תכנון עיזבון, אסטרטגיית מס על רווחי הון, השקעות אלטרנטיביות) והם מזהים מיד ז'רגון גנרי. השפה שלכם חייבת להיות מותאמת אישית כמו השירות שלכם.
-
חטא הטקטיקות להמונים:
שימוש בטקטיקות המיועדות להשגת קנה מידה המוני, אשר דוחות קהל שמעריך התאמה אישית. זה כולל:
- מעורבות אגרסיבית ברשתות חברתיות כמו תחרויות פומביות או חלוקת מתנות.
- שימוש ב"שיווק גרילה" דל תקציב.
- הסתמכות יתר על מילות מפתח בסיסיות לקידום אתרים (SEO) במקום בניית סמכות באמצעות הובלת דעה.
- שליחת ניוזלטרים גנריים ולא מותאמים אישית במייל.
- חטא הסיפור החלש או הלא-אותנטי: היעדר נרטיב משכנע על מקורות החברה, ערכיה או תפיסת עולמה הייחודית. בלי סיפור, אתם רק עוד ספק שירות, שניתן להשוות בקלות על בסיס מחיר וביצועים.
השימוש בטקטיקות שיווק "זולות" אינו רק טעות אסטרטגית; הוא סימפטום לבעיה עמוקה יותר – חברה שאינה מאמינה באמת במעמד היוקרה שלה. חברה שמציעה הנחות עושה זאת כי היא חוששת שהשירות שלה אינו שווה את המחיר המלא. חברה שמשתמשת בשפה גנרית עושה זאת כי חסרה לה פילוסופיה ייחודית.
לכן, הימנעות מטקטיקות אלו דורשת שינוי תרבותי פנימי לפני כל שינוי שיווקי חיצוני. ההנהגה חייבת להיות מחויבת לחלוטין ל"מציאות היוקרתית" של החברה, והביטחון הזה ימנע באופן טבעי את השימוש בטקטיקות שמערערות אותה. הצעד הראשון לתיקון השיווק החיצוני הוא תיקון התרבות הפנימית. החברה חייבת לפעול ולהאמין שהיא מותג יוקרה הרבה לפני שהיא משווקת את עצמה ככזו.
עמודי התווך של מותג עושר יוקרתי מודרני
לאחר שהבנו מה לא לעשות, בואו נבנה את מה שכן. מותג יוקרה מודרני נשען על ארבעה עמודי תווך מרכזיים.
כוחו של נרטיב (מורשת ופרסונה)
כאן אפרט כיצד לבנות סיפור מותג משכנע. לא מדובר בלהמציא דברים; מדובר בקידוד האמת של החברה. הנרטיב חייב לכלול את סיפור המייסד, את ה"למה" שמאחורי החברה, פילוסופיית השקעות ייחודית וחזון ברור לעתיד. הוא חייב להיות אותנטי ולהיות מתוקשר בעקביות. הסיפור צריך להרגיש כמו טיפ סודי למקורבים, לא כמו שידור להמונים.
אוצרות של בלעדיות (מחסור)
כאן אני מספק שיטות מעשיות לניהול המחסור והנדירות. הטקטיקות כוללות קליטת לקוחות מוגבלת, יצירת רשימת המתנה, מודל של הזמנה או הפניה בלבד, ואירוח אירועים אקסקלוסיביים שאינם מכירתיים. המטרה היא להפוך את הגישה לפריבילגיה.
חווית ה-High-Touch (ביצועים)
אני אמפה את מסע הלקוח ואזהה נקודות מגע מרכזיות שיש לשדרג לרמת יוקרה. המסע מתחיל בפנייה הראשונית (שיש לטפל בה בדיסקרטיות ובהתאמה אישית), ממשיך דרך תהליך הקליטה, הדיווח (שצריך להיות מסמך מעוצב להפליא ובעל תובנות, לא רק שפיכת נתונים), והתקשורת הפרואקטיבית. כל אינטראקציה חייבת לחזק את ערכי המותג של מצוינות ואכפתיות. זה כולל הצעת שירות ברמת קונסיירז'.
בריתות אסטרטגיות ומיקום
מותג יוקרה נמדד על פי החברה שהוא שומר. אני מייעץ על שיתופי פעולה עם מותגי יוקרה אחרים שאינם מתחרים (למשל, סוכנויות רכב יוקרה, חברות מטוסים פרטיים, גלריות אמנות), מועדונים אקסקלוסיביים וארגונים פילנתרופיים המשרתים את אותו קהל HNWI. זה מספק הפניות אמינות ומחזק את מיצוב המותג בעולם היוקרה. גם למיקום הפיזי של המשרדים יש חשיבות – הוא חייב להתאים ליוקרת המותג.
ארבעת עמודי התווך הללו אינם אסטרטגיות נפרדות; הם מערכת המחזקת את עצמה. נרטיב עוצמתי מצדיק בלעדיות. בלעדיות מאפשרת חווית high-touch אמיתית, מכיוון שיש פחות לקוחות לשרת. חווית high-touch יוצרת הפניות אותנטיות מפה לאוזן דרך בריתות אסטרטגיות. זה יוצר מעגל קסמים שבו המיסטיקה והערך של המותג צומחים באופן אורגני, ומפחיתים את הצורך בכל "שיווק" מסורתי. השיווק הופך להיות החוויה עצמה.
תוכן כאומנות – בניית סמכות באמצעות הובלת דעה ופודקאסטים
אני טוען שעבור חברת ניהול עושר, התוכן שלכם הוא מוצר. יש ליצור אותו באותה קפדנות ואיכות של שעון פטק פיליפ. זה לא אמור להיות "שיווק באמצעות תוכן" במובן המסורתי; זה צריך להיות קניין רוחני המדגים את המומחיות העילאית שלכם.
תוכנית עבודה להובלת דעה ברמה הגבוהה ביותר
אני מבחין בין "עדכוני שוק" גנריים לבין הובלת דעה אמיתית. הובלת דעה עוסקת בהפקת מחקר קנייני, פיתוח מסגרות עבודה ייחודיות (כמו "Wealth Way" של UBS), ונקיטת עמדה חזקה וניתנת להגנה על עתיד השווקים והעושר. אני משתמש במדור "תובנות" של בנק ג'יי.פי מורגן פרייבט כדוגמה מצוינת לניתוח איכותי וצופה פני עתיד. תוכן זה צריך להיות מוגש בפורמטים של פרימיום: מסמכים טכניים (whitepapers) מעוצבים להפליא, ובינרים פרטיים עם מומחים אמיתיים, ודיוני שולחן עגול אקסקלוסיביים.
הפודקאסט היוקרתי: מדריך צעד-אחר-צעד
-
הגדרת המשימה:
המטרה אינה להשיג את מספר ההורדות הגבוה ביותר. המטרה היא ליצור תוכנית שתהפוך ל"האזנת חובה" עבור קהל מאוד ספציפי ומשפיע. זה צריך להרגיש כמו האזנה לשיחה בין מוחות מבריקים.
-
ניתוח אסטרטגיית תוכן:
אנתח פודקאסטים פיננסיים מצליחים:
-
'The Rational Reminder':
מייצג קפדנות אינטלקטואלית. כוחו טמון בצלילות העומק המבוססות על ראיות לנושאים מורכבים. קהל היעד הוא משקיעים ויועצים מתוחכמים המעריכים גיבוי אקדמי.
-
'The Compound and Friends':
מייצג גישה פנימית ואישיות. כוחו טמון בתחושה השיחתית, "מאחורי הקלעים", שגורמת למאזינים להרגיש שהם חלק מהמעגל הפנימי של וול סטריט.
- מודל ה"היבריד היוקרתי" המוצע שלי:
- פורמט: תוכנית דו-שבועית, בהפקה גבוהה. לא צ'אט קליל. חשבו על שילוב בין "Planet Money" של NPR לבין כיתת אמן.
- מנחים: מנהל ההשקעות הראשי או מייסד החברה – "הכוכב" של המותג.
- אורחים: לא רק אנשי פיננסים אחרים. הזמינו יזמי טכנולוגיה מובילים, אקדמאים בעלי שם, אמנים ופילנתרופים כדי לדון בפילוסופיה של עושר, מורשת והשפעה. זה מעלה את השיחה מעל לדיבורי שוק בלבד.
- נושאים: התמקדו בשאלות הגדולות וצופות פני העתיד הרלוונטיות לבעלי הון ישראלים: ניווט באי-ודאות גלובלית, עתיד ההשקעות בטכנולוגיה, בניית מורשת רב-דורית, פילנתרופיה אסטרטגית ונכסים אלטרנטיביים.
- ערך הפקה: איכות שמע ללא דופי אינה נתונה למשא ומתן. הזמינו מוזיקת נושא מותאמת אישית. העריכה צריכה להיות חדה ומקצועית. זהו ייצוג שמיעתי של מחויבות המותג שלכם למצוינות.
- הפצה: לא מקודם באופן נרחב. הוא משותף דרך ניוזלטרים פרטיים, מוצע ללקוחות תחילה, ומופץ בקהילות מקוונות אקסקלוסיביות. גישה להקלטה חיה יכולה להיות אירוע בלעדי ללקוחות מובילים.
פודקאסט יוקרתי אינו כלי ליצירת לידים; הוא מכשיר לבניית מותג ומנגנון לשימור לקוחות. ההחזר על ההשקעה העיקרי שלו אינו נכסים מנוהלים חדשים, אלא חיזוק העליונות האינטלקטואלית של המותג ויצירת קהילה עמוקה ונאמנה סביב רעיונותיו. הוא הופך את מערכת היחסים עם הלקוח מחוזה שירות לשותפות אינטלקטואלית. הפודקאסט הופך לריטואל המעמיק את חיבור הלקוח ל"תרבות" המותג, ובכך מגביר את הנאמנות וה"דביקות" הרבה יותר מאשר דוח רבעוני טוב. הוא אינו כלי שיווקי לראש המשפך (TOFU), אלא לתחתית המשפך (BOFU) ולשימור. זהו כלי להעמקת קשרים עם לקוחות קיימים ולמשיכת הלקוחות הפוטנציאליים המובחרים ביותר באמצעות כוח משיכה אינטלקטואלי.
מסקנה: המנדט הישראלי – שזירת יוקרה גלובלית במרקם המקומי
בסופו של דבר, אני מחבר את כל החוטים יחד: הפסיכולוגיה של בעל ההון הישראלי, חוקי האנטי-שיווק, עמודי התווך של בניית המותג, ואומנות התוכן. אני מדגיש שוב כי זוהי אסטרטגיה הוליסטית וארוכת טווח, לא סדרה של טקטיקות.
לאור האקלים הנוכחי של אי-ודאות בישראל, היוקרה האולטימטיבית שמותג ניהול עושר יכול להציע אינה רק תשואות גבוהות, אלא תחושה של ביטחון עמוק, גישה גלובלית ומורשת מתמשכת. המותג חייב להיות עוגן יציב בעולם סוער.
דבריי האחרונים הם אתגר לקורא: האומץ להתנתק מהעדר, להתנגד לפיתויים של שיווק "זול", ולבנות משהו נדיר, בעל ערך ובר-קיימא. להפסיק למכור ניהול עושר ולהתחיל לגלם את אמנות העושר עצמה. אני מפנה לקמפיין "בנקאות היא האומנות שלנו" של UBS כהוכחה ניצחת לכך שהחברות המובילות בעולם כבר מאמצות את הפילוסופיה הזו של שירות כאומנות. זהו הכיוון, וזוהי הדרך.
