סיפור לקוח · נדל״ן והנדסה
לעד הנדסה: איך הפכנו 2,860 דוחות בדק בית לכותרת בגלובס
ב־10 באוגוסט 2026, בשעה 05:47 בבוקר, עלתה בגלובס כתבה שקבעה מספר: תיקון ליקויי בנייה בדירות חדשות עולה למשק הישראלי בין 1.8 ל־2.2 מיליארד שקל בשנה. עד הצהריים אותו יום, ארבעה כלי תקשורת נוספים פרסמו את אותו סיפור. המספר לא הגיע מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולא ממשרד ממשלתי. הוא הגיע מחברת בדק בית ישראלית.
מה החברה הייתה צריכה
לעד הנדסה היא חברת בדק בית. הלקוחות שלה הם אנשים פרטיים שקנו דירה חדשה וחוששים שיש בה ליקויים, ועורכי דין שמייצגים רוכשים מול קבלנים. שני הקהלים האלה מחפשים בגוגל ברגע מסוים מאוד, וברגע הזה הם צריכים לבחור חברה אחת מתוך רבות שנראות דומות.
חברת שירותים בשוק צפוף לא צריכה משקיעים. היא צריכה שיזהו אותה כסמכות. מי שנתפס כמומחה שהעיתונות פונה אליו הוא גם מי שנבחר כשצריך לבחור.
הבעיה: בדק בית הוא לא נושא חדשותי. אף עורך לא יפרסם כתבה על חברה שבודקת דירות.
איך יחסי ציבור מביאים את זה בפועל
לעד הנדסה ביצעה אלפי בדיקות דירה. כל בדיקה כזו היא נקודת נתונים. אף אחד לא הסתכל עליהן ביחד. ברגע שאוספים 2,860 דוחות מהשנים 2024 עד 2026 ומנתחים אותם, מתקבל מחקר שאין לאף גוף אחר בישראל, כולל לרגולטור. זה לא שיווק. זה מידע שלא היה קיים לפני כן.
״חברת בדק בית מובילה״ אינה כתבה. ״תיקון ליקויי בנייה עולה למשק 2.2 מיליארד שקל בשנה״ היא כתבה. המספר הוא מה שעורך מפרסם, ושם החברה נכנס כמקור. זה ההבדל בין הודעה לעיתונות שנמחקת לבין ידיעה שרצה.
גלובס קיבל את הסיפור ראשון ופרסם ב־05:47. מאותו רגע זו כבר לא הצעה של יחצ״ן, זו ידיעה שגלובס פרסם. אייס פרסם ב־09:09, פאנדר ב־09:39, מרכז הנדל״ן ב־10:50 ומגדילים ב־12:19. עורך שרואה שגלובס פרסם לא צריך לשכנע את עצמו.
גלובס לקח את אחוזי הליקויים, אייס לקח את העיר היקרה ביותר לתיקון, פאנדר לקח את המספר המצטבר ומרכז הנדל״ן לקח את זווית הרוכשים. אותו מחקר, חמש כותרות שונות, חמישה קהלים. זה מה שמכפיל פרסום אחד לחמישה.
אלכס דנה, מנכ״ל לעד הנדסה, מצוטט בכל חמשת הפרסומים. עיתונאי שכתב פעם אחת חוזר בפעם הבאה שהנושא עולה. כך נבנית סמכות: לא מכתבה אחת, אלא מזה שהשם נכנס לרשימת המקורות של כתבים בתחום.
מה עשינו בפועל
- זיהינו את הנתונים שיושבים אצל הלקוח. החומר היה קיים בארכיון החברה. התפקיד שלנו היה לראות שיש שם מחקר.
- הפכנו דוחות למחקר. ניתוח של 2,860 בדיקות לאורך שלוש שנים, עם פילוח לפי סוג ליקוי, לפי עיר, ולפי עלות תיקון ממוצעת לדירה.
- נתנו בלעדיות לגלובס. העיתון הכלכלי המוביל קיבל את הסיפור ראשון, וזה מה שפתח את הדלת לכל השאר.
- ארזנו זווית נפרדת לכל כלי. אותו מחקר, חמש כותרות שונות, לפי מה שמעניין את קהל הקוראים של כל אתר.
- מיצבנו את המנכ״ל כמקור מצוטט. אלכס דנה מופיע בכל חמשת הפרסומים בשמו ובתפקידו.
התוצאה
חמישה פרסומים ביום אחד, מהם אחד בעיתון הכלכלי המוביל בישראל. הנתון של לעד הנדסה הפך למספר שמצטטים כשמדברים על ליקויי בנייה בישראל, וזה הישג ששום קמפיין ממומן לא קונה.
מבחינת חיפוש בגוגל, חמישה אתרי חדשות חזקים שמזכירים את שם החברה באותו יום הם אות סמכות שנשאר גם חודשים אחרי שהכתבה ירדה מהעמוד הראשי.
הסיקור
זכויות היוצרים על הכתבות שייכות לכלי התקשורת שפרסמו אותן. הקישורים מפנים למקור.